טיעונם האחרון של מלכים / ג'ו אברקרומבי – חזרה לבוץ.

"תגידו מה שתגידו על לוגן תשעת-האצבעות. תגידו שהוא---"

אז 'טיעונם האחרון של מלכים' הינו הספר האחרון בטרילוגיה של "החוק הראשון מאת ג'ו אברקומבי והוא עובר על המשך הרפתקאותיהם של הדמויות האהובים (ופחות אהובים) שלנו: לוגן תשעת-האצבעות/בלאדי ניין, באייז, גלוקטה, וג'זאל.

כמו בקודמים, מדובר בספר שמאד קשה להניח אותו מהידיים כשכל פרק משאיר אותך עם מספיק אחד שאתה רוצה פשוט לעבור לפרק הבא וזה שאחריו וזה שאחריו וזה ש...וכו.

מבחינת הכתיבה, לדעתי ללא ספק ג'ו יכול להתגאות בכך שהוא נמצא על אותה סקאלה יחד עם רות'פוס, סנדרסון וכמובן, טולקין. הן מבחינת תיאורי האקשן בזמן מלחמה או השיחות בין הדמויות או מיקומים שונים בעולם שהוא יצר. בראבו ג'ו.

עכשיו מדובר בספר שנאלצתי לישון כמה לילות טובות בכדי להגיע למסקנה ברורה ודירוג מוחלט. וזאת אני יכול לתמצת במילה אחת: "הסוף".

אני יכול בהחלט לראות למה אנשים לא התחברו לסוף והאמת שבאיזשהו מקום אני אחד מהאנשים הללו. כי כן, אתה מצפה שיהיה איזה פרק סיום שייסגור את כל הפינות כמו שצריך בין אם מדובר בסוף עצוב או שמח (אני מעדיף שמח).

אבל לדעתי זה חלק מהרעיון של הסופר והיא שלכל אורך הסדרה העלילה הינה דבר משני בעוד הדמויות עצמם ומה שעובר עליהם לכל אורך הטרילוגיה הינו נושא העיקרי. למרות שגם מאד ייתכן פשוט שג'ו מתכנן טרילוגיה חדשה שתחזיר כמה מאותם דמויות בספרים עתידיים.

ואכן, כמו בקודמים גם כאן הדמויות הראשיים פשוט נהדרים מפני שהם במובן הכי פשוט של המילה: אנושיים. עכשיו זה לאו דווקא אומר שאתה מחבב אותם אבל הדרך שג'ו פיתח אותם לאורך הסדרה בצורה כה מציאותית ואנושית הינה משהו שטרם יצא לי להיתקל בו בסדרת פנטזיה. כנ"ל גם לגביי הדמויות המשנות שגם הם הוצגו ונכתבו בצורה טובה מאד. ווסט, דוגמן, יוליילי, ארדי ועוד אחרים וטובים.

מבחינה מציאותית ספר זה ובכלל הטרילוגיה היוותה משאב רוח מרעננן בשבילי.

מפני שעם כמה שאני אוהב ספרי פנטזיה קלאסיים כשיש לך את הטוב המוחלט והרע המוחלט, כאן הסופר הצליח בגדול להנגיש את התוצר שהוא שם והוא שבטרילוגיה זו, אין טוב או רע. יש אחד שרע ואחד שרע לו יותר אך פה ושם הם מנסים ומשתדלים ללכת בדרך המלך ולהוכיח לעצמם ולאחרים שיש יכולים להשתנות ושלהם את היכולת להיות פחות ממזרים או פשוט רעים בכללי.

*****ספוילרים****** (ואז סיכום נטול) .

.

.

.

.

.

.

.

1) הייתי רוצה שהיה יותר "זמן מסך" למלך "בת'וד. כלומר הבנאדם כמעט הצליח לכבוש ממלכה שלמה ובסה"כ ישנם כמה עמודים בודדים של עימות בינו לבין לוגן?! טוב נו, לפחות הוא קיבל את מה שהגיע לו.

2) ג'זאל היה נראה כמו מישהו שנאבק עם ה"אני האמיתי" שלו ודווקא אצלו הייתה לי סוג של קריאה קשה לעיכול כי אתה מקווה שהוא יצליח להשתחרר מחוטי הבובה שתפרו עליו כשפתאום נהיה למלך או ליתר דיוק שבאייז תפר עליו ולהיות נאמן לדרכו ולרצונות שלו.

3) גלוקטהההההה!!! כפי שציינתי, מאד קיוויתי שמשהו רע ייקרה לו אחרי מה שהוא עשה לאח לונגפוט. כאילו אני יודע שאתה אכזרי וממזר והכל אבל בנאדם, קצת הגזמנו, לא?! יחד אם זאת, אני שמח שהוא הצליח להפיל את מי שהתייחס אליו כ"כ רע ולקח על עצמו את התפקיד במקום. אגב, "למה הוא עושה זאת" ;)

4) אפרופו גלוקטה, עם כמה שרציתי שג'זאל+וארדי=האפי אנדינג, שמחתי והתעצבתי בו זמנית כשבסוף זה גלוקטה שענד לה את הטבעת. מאחל להם הרבה ילדים ביחד. בריאים כמובן.

5) פרו- לא יודע מה עלה או יעלה בגורלה אבל מכל האנשים, דווקא איתה קיוויתי שיהיה לה איזה פרק סיום שיעלה חיוך על שפתיי אחרי כל מה שהיא עברה.

6) באייז נתן לי את האגרוף לבטן יותר מגולקטה. כי שוב על אותו נושא של הטשטוש בסדרה של טוב ורע אבל בכל זאת אתה מצפה שדמויות מסוימות לא ייתנהגו כך ולא ייפעלו כך אבל כנראה שום דמות לא בטוחה במשחקי הכס, כך האישיות של דמויות ב"חוק הראשון" אינם ברורים לעין.

7) לדעתי לוגן לא מת בסוף מהסיבה הפשוטה שהוא "נאהב על ידי הירח"

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

אילולא הסוף השנוי מאד במחלוקת, הייתי כנראה מדרג גם את הספר השלישי עם 9/10. אבל בסה"כ 'טיעונם האחרון של מלכים' המשיך לשמור על המומנטום של טרילוגיה ייחודית ואיכותית ואחת שכנראה אחזור לקריאה נוספת בעתיד. **

8/10