שק של עצמות / סטיבן קינג – (זהו עצם העניין)

"לכל אחד יש שלד או שניים בארון שלו. הטריק הוא לשמור על הדלת סגורה."

–אנונימי

**

מה:

מייק נונאן הוא סופר מצליח שנפקד ע"י טרגדיה כשזה איבד את אשתו ההריונית בעקבות מפרצת מוחית. מייק סובל מחסימת סופרים בעקבות האסון אך כעבור 4 שנים, מייק חוטף סיוטים חוזרים אשר מתרחשים בבית הקיץ שלו שנקרא "שרה צוחקת". בעקבות זאת, הוא מחליט להתמודד עם פחדיו ולנסוע לבית הנופש כשהוא יוכל גם להיפטר ממחסום הקריאה. אך מהר מאוד מייק יגלה שישנם סודות אפלים לא פתורים ב"שרה צוחקת" שהוא ייצטרך לפתור אותם אם אי פעם יירצה למצוא שלווה ושקט שוב בחייו עד כמה שניתן.

תחושותיי:

אז שק של עצמות... משום מה דווקא בספר הזה לא הצלחתי להיקשר מי יודע מה לעלילה לדמויות. אולי כי לא היה להם מספיק זמן מסך לעומת הגיבור הראשי כשחלק ניכר מהספר נכתב כקריינות עצמית על ידו. וכן, בהחלט היה נחמד אם היה יותר זמן מסך לנבל. אולי אפילו איזה סיפור רקע ראוי לפני כן חוץ מהסיפור עם המזחלת שלג. וזה כולל עם אשתו של מייק. הייתי שמח לקבל קצת יותר רקע על האישה כי לדעתי היה קל יותר להתחבר אליה לאחר מכן. גם אם זה אומר שהספר היה ארוך יותר. משהו שבנתיים היטיב עם הספרים שהם בעלי 1000+ עמודים של קינג שיצא לי לקרוא עד היום.

בנוסף, משהו ששמתי לב עם הנבלים של קינג הוא שהם לרוב יותר מדי ברורים מאליהם. עכשיו אני לא מצפה שכל ספר של קינג או אחר יהיה כזה, אבל לדעתי אפשר לכתוב אותם מעט יותר מעורפלים כדי שזה ייקח כמה פרקים כדי לגלות שהם אכן הנבלים בספר. ומבחינת העלילה 'שק של עצמות סובל מאותה הבעיה שהייתה לי עם 11/22/63 – כלומר שבעוד ההתחלה והסוף הם מה שהחזיקו וסחפו אותי בספר, מה שקורה בעיקר באמצע בא לידי ביטוי עם פילרים ועלילות משנה שלא הכי תורמים מי יודע לקו העלילה הראשי ולא הכי מעניינים אותי.

התגלית של מייק עם הרוחות יכול היה להיות יותר "'חטף את שוק חייו". בספר הזה הוא מקבל את זה כאילו שזה לא כזה ביג דיל. וכשזה מגיע לרוחות, היה קצת מסורבל להבין מה מתרחש בעמודים האחרונים אבל בהחלט צריך לתת קרדיט לקינג שהוא בין הסופרים הבודדים שמצליחים להעביר סיפור בעז"ה היצירתיות והשימוש בפונטים שונים אבל נו, לפחות הסוף כאן היה סבבה לגמרי.

מה שאני אוהב בספרים של קינג זה כמה "אמריקאיים" הם מרגישים לי, אם זה הגיוני. בין אם זה בא לידי ביטוי עם התיאורים הנופיים, ההומאג'ים לאומנים כאלו ואחרים והסימבוליזם. בקיצור משהו שבאופן אישי אני מתחבר למרות שזה מרגיש כמו חתיכת חילול הקודש מצידי להגיד דבר כזה כיליד קנדה.

ובנוהל הגענו למחוז הספויילרים ואז סיכום נטול ספויילרים אז ראו הוזהרתם. .

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

1. אולי הייתי צריך לראות את זה בא אבל הירי מהרכב דיי בא אליי בהפתעה. במיוחד עם כל ה"פורשאדוינג"/רמזים שבאו לפני כן. ועוד באותו פרק! וכן זה לא פרק שהוא הכי קל לעיכול.

2. הסצינה שבו מקס והעוזרת שלו מנסים להטביע את מייק היה שילוב של מפחיד ומצחיק.

משהו שטרם יצא לי לחוות בספרים קודמים של קינג היות ועכשיו שאני חושב על זה, קינג לא ממש דואג לשים דגש מי יודע על הומור בספריו. נו שוין.

3. אפילו אם הספר מסתיים בצורה מעורפלת, אני חושבת שמייקל זוכה לאמץ את קירה.

4. חשבתי שזה יהיה יכל היה להיות תוספת נחמדה אם האחים של אשתו של מייק היו אלה שבאים לעזור ולהציל אותו בפרקים האחרונים.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

לסיכום:

שק של עצמות הוא אמנם לא ספר בסדר גודל של 'זה', 'העמדה' או מתחת לכיפה השקופה אבל בהחלט טוב יותר מ-"ממשחקת באש" ו-"הקמיע" בעיניי. וזאת למרות שהוא הרגיש שכמו הדמות הראשית, קינג ראה בצורך להוציא אותו לאור מהר יותר מאשר לפתח קצת יותר את העלילה ואת הדמויות אבל יחד עם זאת, מדובר בספר שיגרום לכם להעריך את קינג בתור אחד שלא מפחד לשכשך את רגליו במחוזות חדשים בספריו. בין אם זה מבחינת דברים חדשים במחוזות העל-טבעי, סגנון הכתיבה שלו או, ובכן, האגם הידוע לשמצה בספר.

**

7/10