התעלומה של חדר 622 / ג'ואל דיקר – (כל העולם במה)

"הביטו! אל תתנו למראה החיצוני להטעות אתכם - אנשים ודברים אינם כפי שהם נראים. כל מי שאינו על הסלע, נמצא בים"!

-וויליאם בות'

**

מה:

התעלומה של חדר 622 הינו ספר מתח מיסתורין של הסופר השוויצרי המצליח ג'ואל דיקר והוא עוקב אחר מספר דמויות שכוללות בנקאים, נשות בנקאים עובדי מלונות, טייקונים, סוכנים ורצח שאירע בחדר 622 במלון פאלאס ורבייה שבשוויץ. אממה, מסתבר שג'ואל בכבודו ובעצמו נקלע לתעלומה כשהוא מגיע למלון כדי להתנתק מהעולם כדי לכתוב ולהתקדם עם ספר חדש שהוא עומל עליו. עם קצת תושייה ועזרה מבחורה בריטית בשם סקארלט, ביחד הם ינסו להגיע לפיצוח התעלומה של החדר המקולל של המלון.

תחושותיי:

בעקבות שיחה עם חבר על הספר, זה טען שמה שייחודי לטוב ולרע עם ספרי ג'ואל דיקר, זה שבדר"כ מתחברים לספר הראשון שיוצא לקרוא אותו.כתגובה אמרתי לי שאני לא יודע עד כמה אני מסכים, כי בעוד שהספר הראשון שצא לי לקרוא של דיקר היה 'האמת על פרשת הארי קברט' בעקבות המלצה של גיסתי שעבדה בסטימצקי והציעה לי לא לקרוא את החלק האחורי של הספר ונענתי לבקשתה ואהבתי ממש, אני נאלץ להודות שבעוד שלהארי קברט התחברתי יותר, התעלומה של חדר 622 ממש לא נופל רחוק ממנו למרות הבעיות שהיו לי איתו.

כמו עם הארי קברט, אחד האלמנטים הבולטים בספר זה, היו הדמויות הצבעוניים, הססגוניים וכה דרמטיים, גם אם לא בדיוק הכי מציאותיים, למעשה הצליחו להחיות את הספר יותר מאשר התעלומה עצמה. משהו בסגנון של ספרי ג'ו אברקרומבי למי שיצא לקרוא. כן, הם פועלים יותר מהבטן מאשר מהראש וכן התרחישים שהם נקלעים אליהם, היו יכולים להימנע אם הם היו מעט יותר נבונים ולא מתנהגים כמו נערים תמימים למרות שהם בני 40 פלוס, אבל אם סופרים יכולים להרשות לעצמם לכתוב דמויות יבשים, רדודים ודיי משעממים (הכנס רוברט ג'ורדן) אז אפשר בהחלט לתת מקום לדמויות שהם קצת אובר מציאותיים אבל לפחות מרתקים כמו אלה של דיקר.

עלילת הספר הצליחה להחזיק מים, גם אם כי היא הייתה מעט מסורבלת, וגם שהיה ניתן להוריד ממנה קצת שומן פה ושם במספר מקטעים. במיוחד בפרקי הפלאשבקים. מה שכן, מדובר בפעם הראשונה שאני קורא ספר שהסופר מחליט להיות חלק מספר ועל הדרך לתת הומאג' למי שכנראה היה אחראי להצלחה שלו כסופר שהוא המו"ל שלו ז"ל.

דמות נוספת אגב שבעיניי הייתה חלק אינטגרלי לספר היא שוויץ בכבודה ובעצמה. כשדיקר מתאר נופים שונים ברחבי המדינה, אז הרגשתי שאני שואף אוויר צלול נקי וקר של הטבע ההררי של שוויץ. או מתהלך לי ברחובות היוקרתיים שלה ומקבל טעימה על איך זה להיות במעמד גבוה או לפחות יציב באחת המדינות היפות והנשחקות בעולם.

ובנוהל הגענו למעוז הספויילרים ואז סיכום נטול ספויילרים

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

1.   עצם זה שלא עליתי על הרמזים במינון הנכון של "שולשלת השחקנים" של ליבוביץ', מעיד על היכולת של דיקר כסופר להוליך שולל את הקוראים וזה כישרון שאני לא חושב שסופרים רבים יכולים להגיע אליו.

2.   ההחלטה ליצור את ליבוביץ' כמישהו שלקח את עצת אביו עד הסוף ולהיכנס לדמויות שונות בהחלט היה הדובדבן שבקצפת של הספר. הן בגלל שכל הרמזים היו שם וזה לא צץ סתם ככה ביום בהיר משום מקום אבל בגלל שזה ברוב המקרים היה הגיוני לאיך שמאקר התנהל. יחד עם זאת, בהחלט היה ניתן לוותר על ליבוביץ' כהיותו פיסכולוג היות וזה היה כבר טו מאץ' ודיי פגע לצערי באיכות הספר.

3.   אני מרשה לעצמי לטפוח על השכם היות והצלחתי לעלות על דמות הרוצח. אמנם זה קרה כמספר עמודים לפני ההתגלות אז שאפו גם כאן לדיקר שהצליח לשמור את הדמות המדוברת על גחלת נמוכה כדי שאני לפחות לא הייתי חושד בו יותר מדי.

4.   חוץ מהכנסת דיקר לסיפור שלו, התחברתי לזה שהוא מכניס את סקארלט כאמצעי להתמודד עם הפרידה מסלואון, גם אם היה קצר ודיי מאולץ.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

לסיכום:

אם חשקה נפשיכם בספר מיסתורין שהוא כיפי ועם דמויות שסוחבות את הספר על גביהם בקלילות וססגוניות, אז יש לכם את ברכתי לבדוק את התעלומה של חדר 622 ובתקווה להינות ממנו כמו שיצא לי.

**

8/10